רונאל טקסטיל ומסחר בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בעמ

החלטה

בפני בקשה לחיוב המשיבה (התובעת) בהפקדת ערובה להוצאות המבקש (הנתבע).

אף שטרם חלף המועד לתשובת המבקש (הנתבע), נוכח תגובת המשיבה (התובעת) נראה שדינה של הבקשה להתקבל ולכן אין טעם להמתין להגשת תשובה.

הרקע לבקשה

במסגרת תובענה זו מתבררת תביעת המשיבה לחיוב המבקש בתשלום סך של 207,536 ₪. בכתב התביעה, טוענת המשיבה כי בין 4.4.04 ועד 3.1.10 היה לה אצל המבקש חשבון בנק פעיל אשר שמש אותה לפעילותה ביבוא ומסחר של טקסטיל ובדים. עובר לסגירת החשבון התברר למשיבה כי הבנק גבה ממנה ריביות בשיעור העולה על זה שסוכם. על יסוד תחשיבים מתוקנים של חישובי הריבית, תחשיבים המתבססים על אותה ריבית שלדעת המשיבה צריך היה המבקש לגבות ממנה, עותרת המשיבה לחיוב המבקש בסכום התביעה.

המבקש כופר בטענות המשיבה ובכתב ההגנה טוען, בתמצית, כי חלק מעילות התביעה התיישנו, כי התביעה לוקה בשיהוי וכי לגופם של דברים ידעו המשיבה ומנהלה באילו שיעורי ריבית חויבה ואלו תאמו את שסוכם בין הצדדים. המבקש כופרת במסקנות המומחה עליו מתבססת המשיבה, וטוענת שאלו מבוססת על הנחות שגויות.

בהחלטה מיום 1.5.13, נקבען מועדים להשלמת ההליכים המקדמיים ולהגשת תצהירים ובהחלטה מיום 12.9.13 נקבע התיק להוכחות. בעקבות החלטה זו עותר המבקש לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו למקרה שהתביעה תידחה.

דיון

סוגית האפשרות לחיוב תאגיד בהפקדת ערובה להוצאות, מוסדרת בסעיף 353א בחוק החברות, התשנ"ט-1999. הליך בחינתה של בקשה לחיוב חברה – תובעת בהפקדת ערובה להוצאות מתבצע במספר שלבים. ראשית, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה. באם נמצא כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, יש לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה אם לאו ולבסוף יש לקבוע את גובה הערובה (רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו] 11.2.09).

מעיון בבקשה, מתברר שאין בה כל טענה באשר למצבה הכלכלי של המשיבה ואין טענה לפיה לא תוכל לעמוד בהוצאות המבקש אם תידחה התביעה. ועל אף זאת, לפי ההלכה הפסוקה כאמור ולהבדיל מתביעה שמוגשת על ידי מי שאיננו תאגיד, הנטל על המשיבה, התובעת, להראות שתוכל לשאת בהוצאות המבקש באם תידחה התביעה. מתגובת המשיבה מתברר שאין בה ולו רמז לניסיון להראות זאת, תגובת המשיבה קצרצרה, לאקונית ונעדרת כל רמז למצבה, לפעילותה, לנכסיה וכיו"ב.

משכך, בהיעדר פירוט שיצביע על מצבה הכלכלי השפיר של המשיבה, ניתן היה לצפות שבתגובתה תצביע על נסיבות אחרות שבגינן לא מוצדק לחייב אותה בהפקדת ערובה, למשל סיכויי ההצלחה בהליך, אלא שגם לכך אין התייחסות בתגובה. במצב זה איפה, אינני מוצא כל הצדקה למנוע ערובה מהמבקשת להבטחת הוצאותיה למקרה שתידחה התביעה.

למעשה, כל שטוענת לו המשיבה בתגובתה הוא שיש להסתפק בערבות אישית של "התובע" כשככל הנראה הכוונה הינה למנהל המשיבה. דא עקא, שברור בעליל כי ערבות אישית של פלוני נחותה מערבות אוטונומית של תאגיד בנקאי (למשל: ע"א 6534/09 מהא ברג'ות נ' ראיף אבו אחמד [פורסם בנבו] החלטה מיום 19.11.09). לכך יש להוסיף, כי המשיבה לא טרחה למסור כל פרט אודות אותו צד ג', כנראה מנהל המשיבה כאמור, שערבותו מוצעת, ואף לא צורפה אסמכתא המעידה על הסכמתו של צד ג' ליתן את הערובה. טענת המבקשים לעניין זה נטענה באופן כללי, ללא כל הסבר. משכך, הרי שגם אין באפשרות בית המשפט לבחון אם הערבות המוצעת, אכן מהווה עירבון סביר אחר. לאור האמור אני דוחה את הבקשה להמרת העירבון בערבות אישית.

אשר לגובה העירבון, יש לקחת בחשבון את העלויות הכרוכות בניהולו של הליך משפטי, גם לנוכח סכום התביעה אך בלא להתעלם מההשקעה הנדרשת לבירור הטענות. לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, אני סבור שסך של 22,000 ₪ מהווה סכום ראוי להבטחת הוצאות המבקש בנסיבות העניין.

אשר על כן הנני מחייב את המשיבה בהפקדת סך של 22,000 ₪ בקופת בית המשפט כעירבון להוצאות המבקש. היה ולא יופקד עירבון זה בתוך 30 יום מיום המצאת החלטה זו – תידחה התביעה.

ניתנה היום, ט' אדר תשע"ד, 09 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: